פסק-דין בתיק ב"ל 31207-08-11

1.          בפני ערעור על החלטת ועדת העררים לניידות מיום 23.6.2011 הפועלת מכח הסכם הניידות (ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי).הוועדה שבה ודנה בעניינו של המערערבהתאם לפסק דין שניתן בהסכמת המשיב ביום 28.4.2011 על ידי חברתי כב' הרשמת קרן כהןבעקבות ערעור קודם שהגיש המערער (בל 38299-12-10). אציין שבעבר כבר ניתנו מספר פסקי דין בנוגע למערער, כך שעניינו של המערער עבר כבר מספר גלגולים בבית דין זה.

העובדות הרלוונטיות

2.          המערער הינו יליד 1949. בשנת 2009 נקבעה למערער מוגבלות בניידות בשיעור 50% לפי סעיף ליקוי ד3 בגין חוסר יציבות, כביכול, של הברך השמאלית.

המערער, שסבר כי מוגבלותו בניידות גבוהה יותר, הגיש על קביעה זו מספר ערעורים שבכולם נקבע שעניינו יוחזר לוועדה לצורך מתן מענה לסוגיות שונות. ברם, הוועדה הותירה על כנה את החלטותיה הקודמות לפיהם שיעור מוגבלותו של המערער נקבע ל- 50%. 

3.          כאמור, במסגרת ההליך מכוחו ניתן פסק הדין, הסכים המשיב כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב חדש לקביעת המגבלה בניידות בגין מצב ברך שמאל. וכך נקבע בסופו של דבר בפסק הדין:

 "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בעניין ניידות בהרכב חדש על מנת שתקבע את המגבלה בניידות בגין מצב ברך שמאל. הוועדה תתייחס, בהקשר לברך שמאל לכל בדיקות ההדמיה והמיפויים, לאישורים של פרופ' הלפרין מיום 25.11.2007 ומיום 2.3.2009 וכן לחוות הדעת של דר' גורדין מיום 25.1.2009".

4.          הוועדה לעררים קבעה, כאמור, כי סוג הליקוי ממנו סובל המערער אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

5.          טענתו המהותית של המערער היא, כי הוועדה חרגה מסמכותה כשקבעה כי סוג הליקוי אינו נכלל ברשימת הליקויים המזכים לעניין גמלת ניידות. זאת, מאחר  שלא הייתה אמורה לדון בעצם החלת הסכם הניידות, והמחלוקת שבגללה הוחזר הדיון אליה נגעה רק לבחירה שבין החלת סעיף הליקוי ד3 (כפי שנקבע בעבר) או החלת סעיף ו(ב)(1) (כטענת המערער). במילים אחרות: הצדדים הסכימו לתחום את המחלוקת בנסיבות המקרה לקביעת המגבלה בניידות בגין מצב ברך שמאל ולא הייתה כל מחלוקת לעניין עצם החלת הסכם הניידות.

6.          בנוסף טוען המערער, כי הוועדה התעלמה מהגדרתו של פריט ו(ב)(1) להסכם הניידות כפריט שחל על המערער ולא התייחסה שוב לחוות הדעת של דר' גורדין ופרופ' הלפרין. כמו כן הוועדה רשמה בעמוד 1 לפרוטוקול כי הוועדה הקודמת לניידות מיום 20.10.2010 קבעה כי המערער אינו נכלל בסעיפי הליקוי, ובכך נפלה טעות.  

7.          במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.3.12 בפני חברי כב' הרשם תומר סילורההודתהבאת כוח כי ברירת המחדל כאשר דיון מוחזר לוועדה בהרכב חדש היא לפתוח מחדש את בחינת כל הפגימות. ברם, לשיטתה ברור שהצדדים הסכימו לייחד את הבדיקה לברך שמאל בלבד. ככל שהייתה פה טעות בהבנה הרי שהטעות צריכה לפעול מחמת הספק לטובתו של התובע. בסיכומו של דבר סבור המערער כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין ולכן יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר. לחילופין, אנו מתבקשים להחזיר את עניינו לאותו הרכב על מנת שידון במכלול ליקויי הניידות של המערער.

8.          המוסד לביטוח לאומיטען, מנגד, כי פסק הדין החזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש "לקביעת המגבלה בניידות בגין מצב ברך שמאל", תוך הפניה לבדיקות ההדמיה והמיפויים והמכתבים של פרופ' הלפרין וחוות הדעת של ד"ר גורדין. אין בפסק הדין כדי לקבוע לוועדה שהמגבלה בניידות בשל ברך שמאל של המערער נכללת ברשימה, ואם כן, מהו שיעור המגבלה בניידות שהיה על הוועדה לקבוע. אלה הם עניינים שבסמכותה הבלעדית של הוועדה.

עוד טען, כי הוועדה לא התעלמה מפריט ו'(ב)(1) אותו סבור המערער שיש להחיל בגינו. להיפך, הוועדה ערכה דיון של ממש בנושא ונימקה מדוע סעיף ליקוי זה אינו מתאים למצבו של המערער, הן בסעיף ג'(5) לפרוטוקול והן בסעיף הסיכום, לרבות התייחסות לחוות הדעת ולמסמכים - הוועדה הסבירה שלאור קביעתה כי אין סימנים להתרופפות המפרק, היא אינה מקבלת את קביעות הרופאים מטעם המערער. המדובר בהתייחסות ראויה ומספיקה.

9.          על אף כל טענותיו אותם פרטנו לעיל, המשיב בכל זאת הסכים שיש בסיס משפטי לקבלת חלק מטענות המערער, שכן הוועדה התייחסה גם לסעיף שניתן עקב קרע של שתי רצועות (סעיף ד'(3)), אך לא הסבירה מדוע העובדה שהקרע בשתי רצועות (אף אם הוא כלול בטכניקה של החלפת המפרק, ואפילו אם אינו גורם לליקוי היציבות), אינו נכלל בכל זאת בסעיף, לאור נוסחו. לכאורה, לפי לשון הסעיף באם יש נקע וקרע של שתי רצועות לפחות, סעיף ד(3) מחייב קביעת אחוז מוגבלות בניידות של 50%. לכן, לעניין זה בלבד, הסכים המשיב להחזיר את העניין לוועדה על מנת שתשקול מחדש עמדתה, ותפרט את מסקנתה.

דיון והכרעה

10.       אקדים ואציין כי לאחר עיון במכלול החומר שבתיק, מסקנתי היא כי דין הערעור להתקבל אך ורק באשר לאותו חלק שבו (אותו פירטנו בסעיף הקודם לפסק דין זה), לגביו ניתנה הסכמת המשיב להחזרת הדיון לוועדה. להלן אסביר כיצד הגעתי למסקנה זו.

11.       כידוע, הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכח הסכם הניידות הינו בשאלה משפטית בלבד. בית דין זה אינו מחליף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. בית הדין אינו מוסמך לקבוע במקומה דרגות נכות בניידות. רק אם נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הועדה מוסמך בית הדין להתערב ולתקן את הטעות.